איגרוף קלאסי: כל מה שצריך לדעת

איגרוף (ידוע גם בשם “אגרוף מערבי” או “פוגיליזם”) הוא ספורט קרבי שבו שני אנשים, בדרך כלל לובשים כפפות מגן וציוד מגן אחר כמו עטיפת ידיים ומגני פה, זורקים אגרופים זה על זה למשך פרק זמן קבוע מראש. טבעת אגרוף.

למרות שהמונח “אגרוף” מקובל לייחס ל”אגרוף מערבי”, שבו מעורבים רק האגרופים, האגרוף התפתח בדרכים שונות באזורים גיאוגרפיים ותרבויות שונות. במונחים עולמיים, אגרוף הוא קבוצה של ענפי קרב המתמקדים בחבטה, שבה שני יריבים מתמודדים זה עם זה בקרב תוך שימוש באגרופיהם לפחות, ואולי כולל פעולות אחרות כגון בעיטות, מכות מרפק, מכות ברכיים וחבטות ראש, בהתאם על הכללים. חלק מהצורות של הספורט המודרני הן אגרוף מערבי, אגרוף חשוף, קיקבוקסינג, מואי-תאילנדי, לטווי, סאוואט וסנדה. טכניקות אגרוף שולבו באומנויות לחימה רבות, מערכות צבאיות וענפי קרב אחרים.

בעוד שבני אדם נלחמו בקרב יד ביד מאז שחר ההיסטוריה האנושית, ניתן לראות את העדויות המוקדמות ביותר לכל סוג של איגרוף בגילופים שומריים מהאלפים ה-3 וה-2 לפנה”ס. העדויות המוקדמות ביותר לחוקי אגרוף מתוארכים ליוון העתיקה, שם האגרוף הוקם כמשחק אולימפי בשנת 688 לפני הספירה.האגרוף התפתח מקרבות פרסים של המאה ה-16 וה-18, בעיקר בבריטניה, למבשר האגרוף המודרני באמצע המאה ה-19 עם הצגת חוקי המרקיז מקווינסברי ב-1867.

אגרוף חובבים הוא ספורט אולימפי ומשחקי חבר העמים והוא מרכיב סטנדרטי ברוב המשחקים הבינלאומיים – יש לו גם אליפויות עולם משלו. איגרוף מפוקח על ידי שופט על פני סדרה של אינטרוולים של דקה עד שלוש הנקראות “סיבובים”.

ניתן להכריע מנצח לפני השלמת הסיבובים כאשר שופט סבור שיריב אינו מסוגל להמשיך, פוסל יריב או התפטרותו של יריב. כאשר הקרב מגיע לסוף הסיבוב האחרון שלו כששני היריבים עדיין עומדים, כרטיסי הניקוד של השופטים קובעים את המנצח. במקרה ששני הלוחמים מקבלים ציונים שווים מהשופטים, קרב מקצועי נחשב לתיקו. באגרוף אולימפי, מכיוון שיש להכריז על מנצח, השופטים מעניקים את התחרות ללוחם אחד על פי קריטריונים טכניים.