אבולוציית אומנויות הלחימה
אומנויות לחימה ומאיפה הכול התחיל.
עד היום לא באמת יודעים איזו אומנות לחימה היא הראשונה אך שינוי רב ומשמעותי עברו אומנויות הלחימה מאז ועד היום.
נתחיל במוכר והידוע אך לשם כך נצטרך לחזור אחורה לדרום מזרח אסיה בין המאה ה-13 למאה ה-19.
יש האומרים כי שורשיי הקראטה התחילו אי שם במאה ה-13 אך עדויות מדוייקות למגוון טכניקות הידועות בתור הקראטה שאנו מכירים היום ניתן למצוא במאה ה-19 ואילך. בקראטה כמו אומנויות לחימה רבות נוספות מאזור דרום מזרח אסיה קיימות משמעויות רבות ונוספות מעבר לבעיטות ואגרופים ואם כי המכות בשיטות הן רק חלק קטן ממשהו גדול הרבה יותר.
קונג פו, אייקידו, שיר וציור – הקשר בין הרך לקשה.
בין הרבה אומנויות לחימה אם זה הקראטה ,קונג פו, אייקידו וג’יו ג’יטסו יפני ניתן לראות כי אימוניי אומנויות לחימה מתבצעים במגוון טכניקות גם קשות וגם רכות מתוך הבנה כי הלוחם נדרש לאיזון כולל בגוף ובנפש.
הסמוראים של יפן היו אמני לחימה חזקים מאד ויחד עם זאת ידעו גם לאמן את הצדדים הרכים והרגשיים שבהם בלהיות מיומנים באומנויות אחרות כגון כתיבה וציור, פעילות זו משמשת לאימון הצד הרוחני והרגשי יותר מעבר למיומנות הפיזית. בכול אותן אומנויות לחימה מסורתיות ניתן לראות את השילוב הקשה מתוך הבנה של אימון “שלם” של הלוחם.
הסייף האגרוף והאבקות.
בזמן שבמזרח הרחוק התפתחו להם הקראטה והקונג פו במערב,התפתחו להם האגרוף והאבקות.
נחזור אחורה לשנת 336 לפני הספירה ליוון העתיקה בה היה חשוב לאדם ללמוד להלחם עוד בשלב
מוקדם של התפתחותו בכדי להיות מוכן לכול מלחמה בעקבות מלחמות רבות שחוותה יוון העתיקה
באותה תקופה.
עם השנים עבר האגרוף אבולוציה לאגרוף המודרני שאנו מכירים היום, בשונה מיוון העתיקה
האגרוף כלל ציוד מיגון כולל כפפות אגרוף ומגניי שיניים למניעה מפציעות גם בפנים וגם בשיניים
חוקי המשחק השתנו ונוספו מגבלות שונות כגון: איסור להכות עם כפפה פתוחה, איסור להכות בגב
איסור להכות עם מרפקים ואיסור מכות מתחת לחגורה או יותר נכון לאשכים.
כמו במזרח הרחוק שבה אומנויות לחימה עם הזמן הפכו לענפיי ספורט כך גם האגרוף.
בדומה לאגרוף גם ההאבקות התפתחה ביוון העתיקה בעקבות אותם צרכים.
כשהמזרח פוגש את המערב.
המפגש הראשון של שני העולמות מתחיל אצל אחד מפורצי אומנויות לחימה היותר גדולים, ברוס לי.
לאחר שנים של אימונים באומנות לחימה סינית הנקראת “ווינג צ’אן” ברוס לי גילה את האבקות והאגרוף.
אותו גילוי על ידיו הביא אותו לבניית אומנות לחימה משלו הנקראת “ג’יט קון דו” או בעברית.
ברוס לי קיבל הרבה השראה מאגרוף ומשיטות לחימה מערביות בכלל וגילה לתדהמתו
כי אותן שיטות הן מאד פרקטיות ובאות לידי ביטוי בקרב.
ברוס לי אמר בזמנו כי “מתאגרף שמתאמן שנתיים יכול לנצח אמן לחימה שמתאמן 7 שנים” וגרם לזעם רב בקרב הקהילה הסינית.
צורת החשיבה של ברוס לי של שילוב הטכניקות מהמזרח והמערב בעצם יצרהאת הבסיס של מה שאנו מכירים היום כ-MMA.
בעצם עם הזמן הגישה לאומנויות לחימה יצרה קהל חדש של לוחמים היוצרים לעצמם סגנון לחימה משל עצמם ולא מכופפים עצמם לחוקי סגנונות לחימה, סצנת ה-MMA החלה להתפתח בתחילת שנות ה-90 כאשר כול סגנונות הלחימה נפגשו בכלוב הקרבות הראשון בליגת ה-UFC ופעם ראשונה היה ניתן לבחון לוחמים מכול השיטות.
יחד עם המודרניזציה, לימוד אומנויות לחימה כרוך בציוד מיגון כגון כפפות אגרוף, מגניי רגליים, מגניי שיניים, חותלות, מגן ראש ועוד ציוד על מנת להגן על המתאמנים.
טוב או רע
נראה כי האבולוציה של אומנויות הלחימה הביאה את הלוחמים לתובנה חדשה כי ניתן ללמוד ממגוון אומנויות לחימה איך ללמוד ואיך להתפתח ליותר אך נראה כי דבר אחד לא התפתח איתה, המשמעות העמוקה יותר של החוכמה
מאחוריי כול שיטה כנראה אבד ומתרכז רק במכות עצמן ופחות בעומק שלהן מהבחינה הפילוסופית.
שילוב שתי העולמות מביא את הלוחם לרמה יותר שלמה מכול הבחינות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות.
